1. בלוג על האש של מקדולנלדס – החברה (בעזרת משרד TBWA) הייתה מהחלוצות שהקימו בלוג בישראל, בתקופה שבה החלה במיתוג הירוק של הרשת. הבלוג הצליח למשוך אש (ולא מהגריל) מהתקשורת, בגלל שבמקום להיות במה פתוחה לתקשורת עם הציבור, הפך להיות מקום לפרסום הודעות יחצניות שפורסמו תחת שמות אנונימיים.

"אמת שעוד לא הצלחנו לגבש אג’נדה איך לנהל בלוג למקדונלדס", אמרה אז מנהלת הבלוג מטעם משרד הפרסום בריאיון לבלוג של עידו קינן. שווה לקרוא https://www.room404.net/?p=12137

 

  1. "עלית" ו"גיל" בפייסבוק – "המלחמה נגמרה. המדיה החברתית ניצחה. כל חברה שמכבדת את עצמה פתחה דף פייסבוק או חשבון בטוויטר. אך ברוב המקרים הנוכחות הזו חסרת ערך. הבנתי זאת לראשונה כאשר בנק הדם הטבורי החל לעקוב אחרי בטוויטר. דבר די מפחיד לחשוב עליו.  דעתי התחזקה עוד יותר לנוכח כל בתי הקפה והמסעדות המעדכנים בחשבון הטוויטר שלהם אודות מנות חדשות בתפריט. נדמה לי שלא אדבר רק בשם עצמי כאשר אומר שעדכונים כאלה אינם מעניינים, אלא אם אתם בלוגרים שכותבים על אוכל או עובדים בענף. הם לא רלוונטיים משום שהם מוגשים לי לא בעיתוי הרצוי לי "... כתב גל מור בבלוג החשוב "חורים ברשת" (https://www.holesinthenet.co.il/archives/7802)

 

  1.  מצח נחושה של דיסקונט. רויטל סלומון כותבת על קמפיין של דיסקונט שמבטיח נייד במתנה ובאמת מקיים – אבל רק אם אתה סטודנט. במדיה החברתית צריך להיות הרבה יותר רגישים לדיוק בפרסום ובתגובות לדברים שנאמרים.  https://www.revitalsalomon.com/?p=544